עדות של ניצול נובה – שלו ביטון

עדות של ניצול הנובה – שלו ביטון

אנחנו בשלב הזה כבר) אני וחברים שלי מבינים שאין סיכוי בעולם שהמסיבה הזאת ממשיכה, אני בכלל גם הייתי גם גמור מעיפות, אני אומר לעצמי וואלה, תודה רבה על הטילים האלה.

תנו לי רק לעוף מפה כמה שיותר מהר. את המסיבה הפסיקו.  המסיבה הפסיקה באותה שנייה.

אני וחברים שלי מקפלים הכל כי אנחנו יודעים שאין סיכוי שהמשטרה תמשיך את המסיבה הזאת כאילו אנחנו יודעים שאנו קרובים יחסית לגדר וזה בסדר. אנחנו מקפלים את הציוד) ואנחנו גם יודעים שהדבר הכי גרוע בטילים ובאזעקות וכל זה זה להיות בלחץ.

כי אז תעשה טעויות אז אנחנו אומרים, לא להיות בלחץ, הכל טוב, מקפלים את הציוד  נכנסים לרכב. ובשלב הזה השוטרים  אני כאילו לא ידעתי שזה השוטרים באותה זמן רק בדיעבד, אני יודע שהם היו שוטרים. הם הפילו את כל הגדרות של המסיבה. המסיבה הייתה תחומה, כל האזור היה תחום בגדר.

הם הפילו את כל הגדרות למטה בשביל שאנשים יצליחו להגיע מהר לרכבים שיברחו לרכב.  הרכבים, הראיתי לכם איפה שהיה שם החניה.

אז כולם מגיעים לשם ואנחנו כזה רצים כאילו, סליחה, חברים שלי רצים לשם, שני חברים ואנחנו מקפלים שם את הכל, נשארים שם.

איפה שיצאנו, שם אנחנו כבר עולים לרכב.  מעמיסים את כל הציוד וזה. בשלב הזה אנחנו כבר מתחילים, 6.50 בבוקר מתחילים לשמוע יריות מבארי.

כאילו, לא בדיוק מבארי, מבארי, אבל קצת כזה לכיוון עזה.  אז כאילו, ממש הכיוון הכללי זה מאוד כיוון עזה .אז כאילו, אני יודע שכשחמאס יורם טילים,  מהשירות שלי, אם יורים טילים, הם גם יורים יריות,  יש אזורים בנחל עוז, או זה מרחק 700 מטר.

את יכולה לירות עם מאג, שזה נשק כבד,  את יכולה להוריד בית.  את יכולה לפרק איזה חלון של בית,  אולי אם יש איזה מישהו בחוץ, אולי תצליח לפגוע בו גם.  זה לא היה חריג, הרעשים האלה, איזה רעש הוא…  ידענו, זה אחד ועוד אחד, כאילו, זה קורה.

כאילו, קורה שחמאס יורה טילים,  יורים מעזה, כן, יורים סתם.  בסדר, אנחנו לא נלחצים על זה מדי,  אנחנו ברגוע בתוך האוטו ואנחנו מנסים לנסוע, להתחבר לנסוע את החמש מאות מטר האלה ש, להגיע לכביש.

אין סיכוי, אין, לא מצליחים הכביש, כל השביל עפר שם מלא, מלא ברכבים, אבל כאילו,  היינו 4,400 אנשים.  זה אומר, נעשו חישוב מהיר,  כאילו, שלושה ברכב.

אלף, אלף, אלף רכבים.  אלף רכבים, וזה כאילו מינימום שם, מינימום, כן.  מנסים לברוח מהאזור הקטן הזה,  אין סיכוי.

בשלב הזה אנחנו מנסים לא נוסעים. אחרי זה, כמה דקות מתחילים לנסוע מאוד מאוד לאט.  אנחנו נוסעים איזה חצי שעה בשטח שלנו,  סבבה.

אפילו לא מגיעים לכביש,  תבינו, 20 דקות, כאילו, משהו כזה.  ואז אנחנו מגיעים לאותו מקום שהתחלנו לנסוע ואנחנו אומרים, רגע, מה זה?  מה קורה פה? אנחנו מקיפים.

ואז אנחנו מבינים,  היה שם כנראה כאוס מטורף כל אחד ניסה כאילו דרך אחרת להגיע לזה, כל השבילי עפר מסביב,  פשוט היו מלאים ברכבים,  ולא ידענו איך נוסעים אז פשוט נסענו במעגל,  עד שבסופו של דבר,  הגענו, טיפה, דרומה לנובה יש את השביל הזה שממשיך,  כאילו שהוא מגיע,  הוא תוחם את הנובה מדרום.

שם יש צומת, יש שם היום את האנדרטה של מפל אדם.

זה כאילו מחוץ לעצים שם,  אז פחות מכיר שם. בגדול, שם, אנחנו רואים,  שבע ורבע בבוקר, אנחנו רואים משטרה, עומדת, חוסמת את הכביש  אומרת לנו,  אתם לא יכולים לנסוע צפון, סעו דרומה.  שם אין לנו מה לנסוע דרומה.

כאילו, אנחנו רוצים לנסוע לתל אביב,  ואין לנו כלום באמת דרומה, וכאילו, אנחנו לא יודעים כלום,  שבע בבוקר, אנחנו לא יודעים, אין לי מושג על מחבלים שחדרו לארץ אני חושב רק טילים וגם  אני לא יודע לאמוד את  הכמות, להגיד זה כמות חריגה, לא חריגה, אין לי מושג.  ואז פשוט,  בשלב הזה, השוטר אומר לנו, אתם יכולים לנסוע רק דרומה,  אנחנו אומרים לו,טוב ואז קולטים שהוא לא מסתכל,  אנחנו עוקפים אותו.

אנחנו עולים על הכביש, על 232 עם הפנים צפונה, אבל אין באמת איך לנסועת, הכביש מלא ברכבים, ואז בשלב הזה אנחנו מתחילים לשמוע מלא יריות מאחורה כאילו מכיוון רעים, עולים עם הגב לרעים, אנחנו מתחילים לשמוע שם מלא יריות, וזה היה נשמע לנו הזוי, כי זה לא אמורים לשמוע מהכיוון הזה יריות זה ישראל,   זה לא כיוון עזה, זה כיוון ישראל.  מבינים שקורה שם משהו, שאולי קורה משהו? קיצר, אני יוצא מהרכב, אני רואה בחורה ירויה.

ברגע הזה אני פותח את הדלת, אני רואה בחורה ירויה בתוך רכב.  צורחת את החיים שלה יושבת בכיסא ליד הנהג. (ומישהו רץ אליה, כאילו גבר רץ צעיר, רץ לכיוונה, פותח את הדלת וכאילו מרים אותה על הידיים.

משה אתה רואה? ברגע הזה אני פותח את הדלת, אני רואה בחבורה ירויה בתוך רכב. צורחת החיים של היושבת בכיסא ליד הנהג. ומישהו רץ אליה, כאילו גבר… רץ צעיר, רץ לכיוונה, פותח את הדלת וכאילו מרים אותה על הידיים.

היא מדממת, כאילו צורחת, ורץ איתה לכל מולנו. וכאילו חותכים אותנו ומגיעים, כנראה הם רצו לכיוון האבולנס. זה כאילו בדיעבד

אנחנו נמצאים שם על הכביש עד 7.40, בסוף פשוט יורים עלינו, כאילו ממש יורים עלינו. אתה שומע כאילו שיורים עליך, ואתה מבין את זה גם. כאילו כולם מתחבאים מאחורי הרכבים.

זה כבר 7.45, אנחנו כבר לא באוטו. אנחנו כבר לא באוטו, אין לנו מה לעשות כאילו, אין לנו מה לעשות בתוכו, כי אין לנו איפה לנסוע., אין, הכל פקוק, כאילו. אז אני מתחיל ללכת על הכביש, להבין מה קורה, וכאילו אתה לא רוצה לרוץ, כאילו בהתחלה, כי לאיפה אתה תרוץ? כאילו לאיפה  אתה תרוץ, אם לאופקים , גם זה רחוק. אז הולכים?  על כביש 2-3-2 לכיוון צפון.

. לכיוון צפון. 300 מטר, כן, 400 מטר.

לא היה נגיד בצדדים עצים או משהו שאפשר להתחבר. שדה פתוח, אין כלום. וגם אם יש עצים, כמות אנשים, זה 4,000 אנשים, בואי נגיד 1,500 הצליחו לברוח בהתחלה, יש לך עוד איזה 3,000.

כאילו זה כמות של אנשים מטורפת, ובגדול מה שקורה זה שבסופו של דבר, מתחילים ללירות עלינו  , מתחילים לרוץ, בשדות, רצים, רצים, רצים איזה שעתיים וחצי, איזה 8 קילומטרים.

רצים בשדותשעתיים. לכיוון מזרח, פשוט זה היה רגע שהרמתי גוגל מפס, פתחתי גוגל.

. רצנו בטירוף, בסופו של דבר הגענו לאיזו חווה, היה שם בחור בשם יונס, אולי ראיתם את הכתבה על זה? בקיצור, הציל לנו את החיים, בחור בשם יונס מרהט.

קיצר, בסופו של דבר, הבן אדם, הלכנו אצלו בחווה, הביא לנו אוכל ומים, אנחנו מרגישים בטוחים, מאה אחוז וזה. כאילו בהתחלה חשדנו בו לגמרי, כן, אני הייתי בטוח שהוא מחבל. ואז, אז הוא עוזר לנו וזה, אחרי שעתיים פתאום מגיעים מחבלים לחווה.

אנחנו התחבאנו מתחת למבנה שם, בנס היה הקרוון שם בתוך החווה, ובוי היינו בהתחלה, ואז הם הגיעו. אז הם הגיעו לשם  המחבלים, זה לא כזה רחוק, זה בדרך לנתיבות, זה בדרך לאופקים, זה כל השדות שבין רעים, בין רעים לנתיבות.

אז בגדול מה שקורה זה שאנחנו, שזה חבורה של שמונה אנשים, אז יש לך כל אחד שתופס תפקיד אחר, אז יש לך אלה, זה שמפקד יותר,, פחדתי, פחד מוות שם, אז כאילו בשלב מסויים כשהרגשנובטוחים, אתה אומר, טוב, יאללה, אני רוצה לנוח,  רצנו איזה שמונה קילומטרים

. אז פשוט נחנו במבנה שם, בתוך החווה שלו

ואז פשוט מה שקרה זה שהוא פשוט, יונס, הוא ראה אותם מגיעים, הם ניסו לפתוח את השער, הוא הבין שאם הם פותחים את השער, אנחנו גמורים כולם ביחד.

כי הם ימצאו אותנו, והם ירצחו את כולם. היינו שם עם עוד 24  24 תאילנדים. בנוסף.

כשהוא הבין את זה, הוא יצא אליהם פשוט, והוא התחיל לדבר איתם. עכשיו אנחנו כאילו, בשלב הזה מבינים שאנחנו, הלך עלינו, אנחנו גמורים, אנחנו מתחת למבנה, מתחת למבנה שם שהיינו בו.   30 40 סנטימטרים גובה כמו בשואה.

. יונס הציל אותנו הוא פשוט דיבר איתם, שבע דקות, דיבר עם המחבלים .

שבע דקות דיבר עם המחבלים . הוא התחנן כאילו על החיים שלו, לא על שלנו, כי הוא לא יכול להגיד להם שאנחנו שם, אבל בגדול, פשוט אמר להם, אני פה לבד, אני מוסלמי כמוכם, אני, יש לי שישה ילדים, יש לו באמת שישה ילדים בבית, אני מרהט כאילו, שחררו אותי, כאילו, לחיות. הוא נראה כאילו, להביא אוכל לילדים שלי, וזה, והוא, וזה עבד לו, .

מחבלים כאילו ,עם נשק והכל. אני בזמן הזה  בקשר עם ההורים? בהתחלהקצת פחות, כי כאילו אין לנו  סוללה, ואתה לא יודע כמה נשאר לך, אז אתה כזה מכבה ומדליק כל הדרך שמעתי אותם שואלים אותו משפט אחד וויין אל  יהוד. איפה היהודים.

ובספציפית פה, אני לקחתי מזה, אני הייתי בטוח שיונוס מחבל. אני הייתי בטוח שהוא מחבל.

ואותי זה לימד על הבשר שלי, כמה חשוב מאוד, להתייחס לכל בן אדם, כאילו, עולם ומלואו, אתה יודע, קל מאוד כאילו לשים את הטייטלים,. לפני חשבתי שהוא מחבל ועכשיו הואחסיד אומת העולם. אני בטוח שהבן אדם הזה, חסיד אומות העולם.

רגע, וחזרת לעבוד, או שבזה עכשיו אתה עוסק? זה מה שאני עושה. לספר את הסיפורים